לפני שהקפה יתקרר / טושיקאזו קאוואגוצ׳י
כבר מהמשפט שמופיע על הכריכה הרגשתי שהספר הזה יעורר שיח מרתק. ״אילו יכולתם לחזור אחורה, את מי הייתם רוצים לפגוש?״. על השאלה הזה הספר נותן מענה בחלוקה לארבעה סיפורים השזורים זה בזה ובעצם נותנים לנו חומר למחשבה לגבי הפרשנות שלנו לדברים שאינם נאמרים. כמה כוח יש לשתיקה, כמה היא עלולה להטעות, כמה השקט גורם לנו לחשיבה עצמאית, להסקת מסקנות שגויה לגבי כוונת האחר.
כל כך הרבה תהיות מעלה הספר הזה. תהיות על יחסי ביני לבינה, על יחסי אחים, על מקומם של ההורים בחיינו, על היכולת שלנו להגשים את עצמנו בעצמנו, ללא תלות בחיים שציפו מאתנו או שצפו לנו הורינו. ספר מרתק שמתרחש בבית קפה ישן שהאגדה מספרת שהוא מאפשר ללקוחותיו לחזור בזמן אבל המסע הזה מתרחש רק כל עוד כוס הקפה אינה מתקררת.
בית הקפה מציע משהו הרבה יותר חשוב מחזרה אחורה בזמן, הוא מאפשר סגירת מעגל. בכל סיפור, אנחנו עדים למפגשים קצרים ומרגשים שבהם לקוחות בית הקפה מתעמתים עם אובדנותיהם, האבל, הפגיעה והטעויות שלהם, גם למרות הידיעה שהם לא יוכלו לשנות דבר ברגע שהקפה יתקרר והם יחזרו להווה.
מנקודת מבטי – הספר נכתב על ידי סופר ומחזאי יפני. סגנון הכתיבה מזכיר תסריט של מחזה ויש הרבה סצנות שחוזרות על עצמן משתי נקודות מבט. לדעתי בהחלט ניתן היה לוותר על חלק מהמידע (לפחות בפורמט הספר).