לקחת את הגיל השלישי לאיטליה

לראות את נאפולי ו…לחיות!

נאפולי של הפיצה מרגריטה, של הר געש הוזוב שמביט על העיר, של הסמטאות הצרות והכביסה התלויה מכל מרפסת, נאפולי של רביעיית הספרים “החברה הגאונה” מאת אלנה פרנטה.  נאפולי הייתה נושא מפגש שישי האחרון.

כל שבוע אנחנו עושות מאמצים רבים לארח סופר, יוצר או משורר בפעילות החדשנית שיצרנו לגיל השלישי. הפעם זכינו לארח שניים מאנשי נאפולי המקומיים, שהפכו לחברים קרובים: רוברטו מודיאנו, אחד מאחרוני היהודים בעיר, איש עסקים בעבר ומדריך טיולים בהווה ואיש מקסים במיוחד ואלאונורה בטינלי, צעירה מוכשרת שמייצגת את הרוח המתחדשת של העיר. הכרנו אותם בנאפולי, במסגרת טיול בעקבות “החברה הגאונה”.

נאפולי היא עיר שצריך להתבונן בה לעומק כדי להבחין ביופי המופלא שמסתתר בין הסמטאות הצרות והכביסה שתלויה בכל פינה. הנפוליטנים גם הם אנשים מיוחדים, כמו עירם, הם יכולים להיות חמומי מזג, וחסרי סבלנות ובאותה נשימה, הם חמים ומאירי פנים, מלאי הומור ואותנטיים. שיתפנו מחוויותינו את החברות הותיקות שלנו ממפגשי הסיפור.

כמו תמיד בימי שישי במיזם החיבוק שלנו, יש פעילות לגיל השלישי שהיא קצת אחרת מימי החול. רוברטו סיפר לנו על נאפולי, על ההיבט היהודי המרתק לאורך ההיסטוריה. המשתתפים, בני גיל הזהב מכל רחבי הארץ, שתו בצמה את הסיפורים המעלפים. פתאום הרימו ידיים כמה אנשים וסיפרו שכשעלו ארצה ממדינות שונות באירופה, הם עצרו בנאפולי לכמה ימים ולעיתים לכמה שבועות עד שהמשיכו ארצה. הם סיפרו עד כמה נאפולי שמורה בזיכרונותיהם כמקום מאיר פנים, עם אוכל טעים טעים ואנשים לבביים. נ׳ מאשקלון, פנסיונרית בת 72 סיפרה על טיול שעשתה עם המשפחה כולה בספינה ששטה מנמל לנמל, ביניהם נאפולי, ונזכרה בערגה בטיול הזה.

לפני סיום המפגש, אלאונורה שרה לנו את השיר האלמותי “או סולו מיו” וכל המשתתפים הצטרפו לשירה בחיוכים רחבים ולבסוף במחיאות כפיים והתרגשות רבה.

שתינו, תמי ואני, הזלנו דמעה מהתרגשות וגעגוע ושמחנו על האפשרות לקחת את הלב של אנשים יקרים, מבוגרים מאתנו, למסע קטן של זכרונות מתוקים מעבר לים.