קסם המפגש

זה מתחיל במבוכה קלה, לרובם זו הפעם הראשונה, לראות אנשים זרים דרך מסך המחשב או הטלפון, לשהות במחיצתם למשך כמעט שעה, מידי יום, להקשיב יחד לסיפור ולדבר עליו ועל החיים בכלל.

קסם טבעי בטבע
צילום: רננה בן-ארי

יש כאלה שנפתחים במהירות, מייד מספרים מאיפה הם, מה מצבם המשפחתי, כמה ילדים ונכדים (ולפעמים נינים) יש להם. יש ששותקים, שלא מדברים אלא אם המנחה פונה ושואלת אותם ישירות ויש אפילו את ג’ שאנחנו רואים רק את תקרת סלון ביתה, היא מקפידה לנופף לנו לשלום בתחילת ובסוף המפגש אבל מעדיפה לא לדבר או להיראות, ובכל זאת – לא מפספסת אף מפגש.

בהתחלה זה יכול להרגיש משונה, להקשיב למישהו אחר שמקריא, “הרי שנים רבות הקראתי סיפורים לילדים ולנכדים שלי ועכשיו מישהו מקריא לי…? זה קצת מוזר…”.

נכון. זה משהו חדש להתנסות בו, להקשיב להקראה חיה של סיפור דרך הזום אבל לאט לאט, אם מתמסרים, אם נותנים הזדמנות, מתרחש הקסם – קסם המפגש עם משתתפי הקבוצה בגילאי 70 פלוס שלאט הופכים לחברים, גם אם אף פעם לא נפגשו בעולם האמיתי, קסם המפגש עם הסיפור, עם הדמויות, עם עולמות רחוקים. “זאת שעת התרפיה שלי” חוזר י’ ואומר לנו כמעט מידי יום, “אני לא מפספס אותה בעד שום הון שבעולם”. י’ הפסיק לקרוא לפני שנים רבות בשל בעיה בעיניו. מפגש הסיפור שלנו, כך העיד, החזיר לו את האהבה למילה הכתובה.

המעגל החברתי הופך למשמעותי מאד בחייהם של המשתתפים, רובם מבוגרים בגיל השלישי. הסופר ריצ’רד באך אמר פעם ש “ההיפך מבדידות היא לא הביחד, אלא האינטימיות” ואנחנו נוכחים לדעת כמה עמוקה התובנה הזאת. חברי הקבוצה מגלים עד כמה הם הרבה יותר דומים משונים, על אף הפערים הגדולים בסגנון החיים, במצב הסוציואקונומי, מקום המגורים או המצב האישי, בסוף כולנו חולקים חוויות חיים שיש בהן שמחה וכאב, תסכול וחסד וההתכנסות סביב סיפור שלוקח אותנו למחוזות של דמיון, מפיג את הלבד ומחזק את הביחד האינטימי שנרקם בין האנשים עם כל יום שעובר.