במפגשי הסיפור החברתי של חיבוק, אני מנחה קבוצות קריאה ייחודיות שכוללות בעיקר נשים שאוהבות ספרים וחברים. ההנאה שאנחנו מייצרות מחוויית הקריאה נוצרת בזכות התובנות, הסיפורים והשיתופים של כל אחת מחברות הקבוצה.
אנחנו קוראות יחד ספרים שלמים, מתחילתם ועד סופם. הספרים שאני בוחרת למפגשי הקריאה, נבחרים בקפידה ורק אחרי שנמצאו מתאימים לקריאה מהנה ומשותפת.
קבוצות הקריאה אינטימיות וכוללות עד 15 משתתפים. יש כיום כמה קבוצות, אחת מהם היא קבוצת קריאת הבוקר של יום ראשון שנפגשת בזום בכל יום ראשון וכדי להשתתף בה אפילו לא צריך לצאת מהבית.
כיום קבוצת הקריאה בזום כוללת נשים מרעננה, באר שבע, סביון, פתח תקוה, יבנה, נשר ועוד.
הכנות למפגש סיפור לגיל השלישי
כשהמיזם המקורי רק התחיל, אי שם בימי הקורונה, אירחנו במפגשי הקריאה חיבוק יוצרים שונים, ביניהם גם מספרי סיפורים, כאלה שיודעים להפיח רוח חיים בסיפור. כזו היא דניאלה פרנק, מספרת סיפורים מוכשרת במיוחד. דניאלה החלה לספר על עצמה, ולאט לאט הבנו כמה רבת פעלים האשה האנרגטית הזו שיושבת מולנו. דניאלה למדה את אמנות סיפור הסיפורים, לאחר פרישתה לפנסיה, התגייסה כמנדבת במשטרה, עושה משמרות לילה בניידת, מורת דרך בתל אביב ועוד ועוד. אנחנו, שצעירות ממנה באי אילו שנים, לא הבנו איך היא מספיקה הכל, האם ביממה שלה יש יותר מ- 24 שעות?
ואז החלה לספר לנו סיפור לדוגמא, ישבנו מרותקות ומיד כשסיימה אמרנו כמו שתי ילדות “עוד סיפור” והיא המשיכה וכשסיימה, עשינו פרצוף מתחנן “רק עוד אחד אחרון”. כן, כזו היא דניאלה, משאירה אותך עם לסת שמוטה.
מספרת סיפורים
כשעלתה למפגש בשישי, סיפרה שני סיפורים וכצפוי הקהל ביקש עוד ועוד. אמרנו שהשבת כבר בפתח ולא נותר מספיק זמן לעוד סיפור והזמנו את כולם לשאול שאלות ולהגיב לסיפורים שסופרו. ידיים הורמו ועל כל שאלה, ענתה דניאלה בסיפור. אפילו שאלה פשוטה כמו “איפה למדת לספר סיפורים?”, כללה סיפור מעלף בפני עצמו.
בסיום המפגש שרנו. רונית דבי-לב, חברה יקרה שלנו, קיבלה משימה בכל שישי, למצוא שיר שיתאים לתכני המפגש. הפעם היה לרונית קשה לבחור, היא התייעצה איתנו ואמרנו שהפעם באמת אין לנו מושג מה יכול להתאים ואז בסוף השיחה, אחת מאיתנו זרקה בצחוק “אולי תשירי את ‘השוטר אזולאי’?” בידיעה שבטח זה לא יהיה השיר שתבחר. המפגש הסתיים ורונית החלה לשיר, בדיוק את השיר הזה. דניאלה לא ידעה את נפשה מרב התרגשות, ומייד כשרונית סיימה, היא סיפרה שבתחנה בה מתנדבת, מכנים אותה “השוטרת אזולאי”. כך סיפורים נרקמים.