במפגש שישי בימי הקורונה אירחנו סופר, יוצר או משורר שהקריא מיצירתו וסיפר למשתתפים שלנו על מאחורי הקלעים של היצירה שלו. אירחנו את הסופרת עינת ליפשיץ שם טוב שהקריאה ודיברה על ספרה המרתק ״מעטה של צניעות״.
הספר מגולל את קורותיה של צעירה חרדית המשתייכת לאחת החסידויות ומחליטה אחרי הרבה התחבטויות ואירועים טרגיים, ללכת בדרכה.
פעילות פנאי לגימלאים בשישי
במפגש נכחו כשלושים פנסיונרים (בעיקר פנסיונריות) מהגיל השלישי ואורחת מיוחדת, חברה קרובה שלנו, שמשתייכת לחסידות גור. מיד כשעינת סיימה להקריא קטעים נבחרים מספרה, החלו האצבעות להתרומם בחלונות הזום שלנו, ואנשים שיתפו מסיפוריהם האישיים ומהיכרותם עם המגזר החרדי. רוב המשתתפים, מבוגרים עם הרבה ניסיון וחוכמת חיים, בני הגיל השלישי, חלקו סיפורים אישיים או העלו שאלות מסקרנות הנוגעות לסיפור ולקרבה של עינת למגזר. לאט לאט, התפתח דיון מעשיר ומעניין על הנוקשות של החסידות ומנהגיה יוצאי הדופן, עבורנו הקהל החילוני.
אני ששומעת וחווה את המגזר דרך סיפוריה של חברתי, שיתפתי את הקהל וסיפרתי שהקיצוניות לא אופיינית לכולם וחשוב לא להכליל את כל החרדים כמקשה אחת, כמו שלא נרצה שיסתכלו עלינו, החילוניים כגוש אחד זהה.
חברתנו החרדית בחרה לא להגיב. הקשיבה, צפתה וכהגרלה החמיאה מאוד על הפעילות שיצרנו לגיל השלישי. ״איזה פתרון להפגת הבדידות, כל הכבוד לכן״, שלחה לי מיד כשהסתיים המפגש. ואכן הצלחנו. מיד כשהסתיים המפגש, התחלנו לקבל הודעות מחמיאות מהמשתתפות – זה החלק האהוב עלינו. המאמץ היה שווה ושוב הצלחנו למשך שעה להעניק לאנשים מבוגרים הפוגה קלה מהבדידות ולאפשר להם להשתייך למסגרת חברתית מהנה, בלי לצאת מהבית.