כן. הספר הוא רק תירוץ. זה משפט שאני חוזרת עליו הרבה כשאני מתארת את המפגשים שלנו. הרבה חברות שלי לא ממש מבינות ותוהות, איך אנחנו מצליחות להתרכז? איך אפשר לקרוא יחד? כדי לשתף אותן בחוויה, לפעמים אני מספרת להן מה קורה אחרי שמסתיימת הקריאה, איזה שיח מתפתח כשמסיימים להקשיב ומתחילים לדבר, ואז הן מתחילות להבין.
על מה נדבר כשניפגש?
דמיינו לעצמכן שאתן נפגשות קבוצת חברות, כל שבוע ובמקום לדבר על הנושאים הרגילים, יש לכן הזדמנות לשמוע את הדעה של חברות שלכן על נושאים שעד היום לא הועלו ככה סתם בשיחה. הרי לכולנו יש חברות מסוג כזה וחברות למפגשים מסוג אחר, אבל חברות שמדברות על מגוון כל כך רחב של נושאים, יכולות להיות רק בספרים. לא, לא בספרים אלא בזכות הספרים. כן, שם עולים כל מיני נושאים, אירועים, התרחשויות ודמויות ואז, אז מתעוררות הרבה מאד מחשבות, תובנות ושיתופים אישיים.
עבורי כמנחת הקבוצות, מפגשי חיבוק הם שיעור בפתיחות.
כשאני מספרת למשתתפות שפעם, עד לפני שנים בודדות, כמעט ולא הייתי מוציאה מילה במפגשים עם אנשים חדשים, הן חושבות שאני ממציאה. אבל באמת כך היה. לספר על עצמי לאנשים זרים? בשביל מה? זה מביך, זה לא טבעי, זה מיותר. איזו הנחה שגויה זו הייתה…תחשבו על זה ככה, הרי דווקא מאנשים חדשים יכולים להגיע כיווני חשיבה חדשים שלא שמעתי עד היום, כי שיתופים מייצרים חיבורים, מייצרים קירבה כי תכל׳ס כולנו עוברים דברים כל כך דומים אבל עד שלא נקרא על זה או נספר את זה איך נדע?!
להצטרפות לקבוצת קריאה חיבוק>